יציאת מצרים במשפחתי

הריאיון מפי סבתא פנינה שמספרת על אמה שושנה פרוימוביץ לבית שטאל ז"ל-

מצרים של אמי הייתה מחנה העבודה וההשמדה אושוויץ. כשנתיים שהתה אמי בהיותה בת 16 במחנה העבודה אושוויץ ועבדה במפעל בעבודת פרך. התנאים במחנה היו קשים מנשוא, שמלה דקה בקור העז, מזון דל ומועט ביותר ושעות עבודה רבות, תנאי היגיינה קשים וכינים. היא הייתה בודדה מאוד מפני שמשפחתה נשלחה למשרפות.

 

פרעה היו הנאצים והיטלר בראשם.

העבדות הייתה עבודת הפרך ותנאי החיים הקשים.

כאשר בנות הברית שחררו את האסירים מאושוויץ. לאחר תקופה מסוימת של אישפוז בבית חולים היא נסעה לבית ילדותה ושם מצאה במחבוא שהוריה הראו לה מעט כסף. עם מעט הכסף היא נסעה ברכבת מטרנסילבניה- מקום מגוריה אל בודפשט- בירת הונגריה. שם חי דודה האמיד שבזכות כספו הרב הצליח לשרוד בבודפשט בזמן המלחמה. היא יכלה להישאר ולהנות מתנאי "סיר הבשר" שהדוד אפשר לה אולם היא החליטה שהיא רוצה לעלות לארץ ישראל.

הדוד כעס ואמר לה שאם היא רוצה לעלות לארץ שתמצא לבדה את הדרך. אמנם הוא קנה לה תכשיטי זהב בכסף שהביאה מהבית בכדי שתמכור את התכשיטים כשתגיע לארץ. למזלה היא פגשה בתחנת הרכבת שכן מהעיירה שבה גרה בילדותה והוא הדריך אותה איך לפנות לארגון בני עקיבא שאירגן קבוצות "הכשרה" לעלייה לארץ ישראל. הניסיון בה עמדה היה שהיא הצליחה למצוא את דרכה לבד לקבוצת השורדים אשר התארגנה לעלייה לארץ.

משה במקרה זה היה ארגון בני עקיבא אשר ארגן אותם לעלייה לארץ ישראל.

לאמי קרו שלושה ניסים במהלך "יציאת מצרים שלה".

נס אחד אשר קרה לה היה עצם ההישרדות מאושוויץ.

הנס השני הוא שהיא הגיעה בשלום לבודפשט לבדה והצליחה להגיע ללא פגע לבית דודה.

הנס השלישי היה שהיא שרדה בקפריסין במחנה שהבריטים החזיקו בו את העולים הבלתי חוקיים שהגיעו לחופי ארץ ישראל באנייה פאנ- יורק (קיבוץ גלויות).

לבסוף היא הגיעה באנייה פאנקרשטיין (עצמאות) מקפריסין אל ארץ ישראל.