הראיון של אמי

שמי פנינה שרביט ברוך, יש לי שם אמצעי- סנדרה שאינני משתמשת בו. במקור אני פנינה ברוך ובמהלך נישואי הוספתי את שם המשפחה של בעלי שרביט. שני שמות המשפחה הם שמות ספרדיים. השם ברוך היה קיים כבר בספרד ונשמר לאורך השנים. אני קרויה על שם אם סבתי מצד אבי אשר שמה היה פרלה, שמשמעותו פנינה. שם אימי סיליה ברוך לבית סיף ושם אבי ז"ל היה איזי. יש לי אחות גדולה ששמה ליזה פינס. הסטטוס המשפחתי שלי הוא נשואה באושר עם ארבעה ילדים מקסימים. למדתי משפטים ואני עורכת דין אבל איני עובדת כעורכת דין אלא כחוקרת וכמרצה בתחום המשפטי. עד לפני מספר שנים שירתתי בצבא והייתי ראש מחלקת הדין הבין לאומי בפרקליטות הצבאית בדרגת אלוף משנה. אני עדיין עושה מילואים. תאריך הולדתי הוא ה- 26.4.1967 נולדתי בבית חולים ביפו וגדלתי עד גיל שש בבת ים ואז עברנו לתל אביב. המקום בו נולדתי לא עבר שינויים. בבית הולדתי עם הורי דיברתי באנגלית ועם אחותי בעברית. עם סבי וסבתי דיברתי צרפתית. גרנו בדירה בקומה השלישית במרכז תל אביב מול גן החיות (כיום גן העיר) בדירה היה סלון חדר שינה גדול בו ישנו אחותי והורי וחצי חדר קטן להורי. בכל חופש גדול מאז שהייתי ילדה היינו נוסעים כל המשפחה למנזר נוטראדם דציון בשכונת עין קרן בירושלים והיינו נשארים שם שבועיים ואפילו יותר. אהבתי מאוד את האווירה הקסומה במנזר והייתי מחכה כל השנה לחוויה הזו. בבית הולדתי נהגנו לאכול אוכל מגוון כגון שניצלים, פירה וקציצות. חג הזכור לי במיוחד הוא סדר פסח שבו הייתה ארוחה חגיגית ואבי שהיה חילוני מובהק, היה הופך ללילה אחד ליהודי מסורתי ומתעקש שנקרא את כל ההגדה מההתחלה עד הסוף ואני הייתי העוזרת שלו בעוד ששאר המשפחה ניסתה להתחמק. ביום העצמאות כל עם ישראל היה מגיע לחגוג בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) והיו זיקוקים מגג בית העירייה. זה היה מאוד קרוב לבית שלנו לכן כל החברים היו באים לראות את הזיקוקים מהבית שלנו. בבית ילדותי כולנו השתתפנו בעבודות הבית למרות שהרב עשתה אמא שלי. אחותי ואני הינו קונות במכולת ועוזרות לסדר ולנקות את הבית. כשהייתי בכיתה ד' אמי חזרה לעבוד ואחותי ואני היינו מכינות לעצמנו ארוחת צהריים, כאשר למעשה אחותי הייתה מבשלת ואני הייתי העוזרת שלה. למדתי בבתי ספר ממלכתיים רגילים. כיתות א-ב בבית ספר "בן יהודה". כיתות ג-ו בבית ספר "גרץ". כיתות ז-ט ב"עירוני טז". כיתות י-יב "עירוני ה". המקצועות האהובים עלי בבית הספר היו מתמטיקה וכימיה. למדתי במגמה ריאלית פיזיקלית כימית. בילדותי הייתי הולכת ברגל מביתי אל שפת הים (חוף גורדון) דרך שדרות קק"ל (כיום בן גוריון) והייתה גישה חופשית אל הים ואז בנו את כיכר אתרים שהוא גוש בטון מכוער שחסם את הים ובכל פעם שאני רואה אותו כואב לי הלב. הייתי תלמידה חרוצה וטובה ותמיד קיבלתי את הציונים הכי טובים ואם לא הייתי מאוד מתעצבת. בתיכון היה לי מורה לכימיה שלימד ברמה מאוד גבוה ואיבד את רב הכיתה הוא היה קורא לי חצי כיתה. בבית ספר היסודי הייתה לי חברה שקראו לה גליה פרץ שהייתה מאוד מוכשרת גם בלימודים וגם בספורט ובאומנות והייתה ביננו תחרות סמויה. לפעמים הייתי יורדת למטה לשחק עם הילדים בשכונה או שהייתי נפגשת עם חברותיי בבית של אחת מאיתנו. הייתי חברה בתנועת מחנות העולם. היו לנו פעולות פעמיים בשבוע והיינו מדברים על נושאים אקטואליים וגם משחקים ולאחר הפעולה היינו יושבים בבורגראנץ. לא היו לי תחביבים מיוחדים, אהבתי לקרוא ולראות טלוויזיה. כשהייתי בכיתה ט הייתי צריכה להחליף מדריכה שחלתה והייתה קבוצה מאוד מופרעת וכשהמדריך ניסינו לדבר הם היו עולים על הספסלים ורוקעים ברגליים ואז הם שמו לי ג'וק בחולצה והעיפו אותם מהתנועה. אהבתי ספרי מתח וספרים של מדע בדיוני. בכיתה י הייתה חבורה שרציתי מאוד להתחבר איתה והם היו יוצאים לבלות בכל מיני ברים והצטרפתי עליהם והם גם עישנו ומאוד התלבטתי עם גם לעשן ובסוף עישנתי כמה פעמים סיגריה אבל החלטתי שזה מנהג דוחה והפסקתי. התבגרתי בשנות השמונים לכן האזנתי למוזיקה של אותה תקופה שהייתה בעיקר מוזיקת דיסקו ורוק קל כגון הביג'יס, קווין וכדומה. התנדבתי בעזרה לילדה לקוית ראיה ופעם החלטנו להכין יחד עוגיות וכך שרפתי לאמא שלה את אחד הסירים אך העוגיות יצאו טעימות. כשהייתי בכיתה א פרצה מלחמת יום הכיפורים ואני זוכרת שהתקבצנו יחד עם כל הדיירים בבניין במקלט המגעיל בזמן האזעקות. בשנת 1977 הנשיא המצרי סדאט הגיע לביקור בישראל ומאוד התרגשתי שסוף סוף יהיה שלום. שנה אחרי זה טיילנו בסיני לפני שהחזירו אותה למצרים. הייתי בתיכון שפרצה מלחמת לבנון הראשונה. האירוע שהיה הכי קשה לי היה רצח רבין ה1995 במיוחד כי יצא לי לפגוש אותו באופן אישי. היינו ביחסים טובים עם השכנים ובבניין לידנו גרו בעלי המכולת השכונתית וכאשר הבעל נפטר אשתו הייתה צריכה לנהל את המכולת בעצמה ואני עזרתי לה ולימדתי אותה חשבון. הייתי שותפה למשא ומתן המדיני עם הפלסטינים משנת מ1993 עד שנות האלפיים. הייתי גם בצוות המסע ומתן מול הסורים בשנת אלפיים ובהמשך הייתי מעורבת בהחלטות שונות בתחום הביטחוני והצבאי למשל במהלך מבצע עופרת יצוקה. כיום לא נאמר הביטוי "יורם" במקומו אומרים חנון. רציתי להיות בעלת תפקיד במדינה. הייתי בתנועת הנוער מחנות העולים. הכרתי את אבא בצבא. שירתנו ביחד באותתה המחלקה. החלטנו להביא אותך לעולם כאשר האחיות שלך היו בנות שלוש לקח לנו כמה חודשים עד שהצלחנו. לפני שבאת לעולם היינו הורים לתאומות ועבדנו מאוד קשה. הטיפ שלי לחיים הוא להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהאמין בעצמך וכשרוצים משהו לנסות להשיג אותו ולא לחכות שהדברים יקרו לבד. הדבר הכי מגניב שעשיתי עד כה היה להיות חלק מהצוות של המסע ומתן במיוחד המסע ומתן בפריז בשנת 1994. כשאני רואה אותך עם החברות אני נזכרת בשעות שהייתי מבלה עם החברות שלי על בנים בשאלות ה"מהותיות" מאוד האם הוא הסתכל עלי או לא והאם להגיד לו משהו או לא וכדומה. החבר הראשון הרציני שלי היה בכיתה יב והוא היה הבן של המורה לנהיגה שלי. רציתי מקצוע שיש בו יתרון לחשיבה ריאלית אבל אם עיסוק מול אנשים.